<h1>ספר מצות זמניות הלכ' צומות</h1>
<h2>דף כד.</h2>
ומי ששכח ולא אמר עננו בתפלה א"צ לחזור התפלה. וכשיחזור ש"ץ התפלה אומר סלח לנו אבינו כי חטאנו מחול לנו מלכנו על ידי רחמיך הרבים. אחר כך אומר סלח לנו אבינו כי ברוב אולתינו שגינו. אחר כך ויעבור והפזמונים הראויים ליום. אחר כך כשחטאו ישראל במדבר. וודוי. אחר כך עזרא הסופר, ויצא עד כי אל טוב וסלח אתה בא"י חנון המרבה לסלוח. ומשלים התפלה ואומר עננו בין גואל לרופא כמו שהזכרתיו. ותחנונים של שני וחמישי, והתחינה הראויה ליום. אח"כ מוציא ס"ת ויקרא בו שלשה בני אדם בפרשת ויחל משה. אחר כך ישלים התיקון כמו בשאר הימים. ויאמר המזמור הראוי ליום. ובתפלת המנחה אומר אשרי וקדיש עד למעלה [—לעילא]. אח"כ אל ארך אפים, ויוציא ס"ת ויקרא בו כמו בשחרית. ויאמר רצה ומודים וברכת כהנים, כי מה שאין אומרים ברכת כהנים במנחה בשאר הימים הוא משום שכרות, מפני שכהן ששתה רביעית יין אסור לישא את כפיו, וביום התענית אין חוששין משום שכרות [תענית כ"ו ע"ב]. וכשחל עשרה בטבת להיות ביום ששי מוציא ס"ת במנחה, אך לא יאמר תחנונים ולא נפילת אפים לכבוד שבת.
